מוזיאון גן חיים

בואו ללמוד על תולדות ההתיישבות החלוצית בארץ ישראל. כולם מוזמנים. 
מוזיאון גן חיים הוקם בשנת ה-80 למושב בזכות תרומתו הגדולה של אילן הרועה. אילן תרם את אוסף הכלים והאביזרים שברשותו כדי להנציח את אביו – יוסק'ה הרועה ורעייתו בתיה. חברים רבים הלכו בעקבותיו ותרמו לאוסף המרהיב שיחד יוצר את – מוזיאון גן חיים. המוזיאון מספר את תולדות המושב וההתיישבות החלוצית בארץ ישראל. במוזיאון אגפים שונים המנציחים וממחישים את חיי היום יום בעבר, את ענפי משק השונים ואת כלי העבודה.

המוזיאון פתוח לציבור. ביקורים ליחידים ולקבוצות בתיאום מראש:
יהודית פאר    2330153 -052
רבקה כץ       2213232 -052

פרדס גן חיים 1928

בשנות העשרים התארגנה קבוצת משקיעים יהודיים מצפון אמריקה לטעת 1,000 דונם פרדסים בשרון. בשנת 1928 ניטע הפרדס ע"ש חיים וייצמן שהיה אז נשיא ההסתדרות הציונית העולמית. את החברה ניהל נציג הקבוצה האגרונום מנדס זקס. זקס בנה לו טירה על הגבעה ולצידה ברכת מים ובתי הפועלים. חלק מפועלי הפרדס התארגן להקים מושב עצמאי. בכספי הפיצויים שקבלו מהחברה ניקנו אדמות בסמוך לפרדס וכל מתיישב קיבל 10 דונם. זו היתה ראשיתו של מושב גן חיים.

חיי המשפחה: הגברים עבדו בפרדס והנשים ניהלו משק עזר קטן. במשק גידלו ירקות לשימוש עצמי, תרנגולות, ברווזים ופרה. כדי להרוויח כסף נוסף כיבסו ובישלו לפועלים הרווקים.

חינוך: במקום בו הוקם מבנה ששימש כגן ילדים ובית ספר. לילדי הגן הייתה גננת ולילדי ביה"ס היה מורה שלימד בכיתה רב גילית. לכל תלמיד הותאמה תכנית לימודים אישית. חלק מהילדים למדו בכפר סבא והם נאלצו לצאת בשעה 6 בבוקר עם עגלה עד האוטובוס שנסע לכפר סבא. בתום הלימודים ישבו בתחנה והכינו שעורים עד שבארבע הגיע האוטובוס שנסע לרמת הכובש ומיסקי, משם המשיכו ברגל או בעגלה. הביתה הגיעו בשעה שש בערב.

שנים ראשונות

באוגוסט 1935 הונחה אבן הפינה בטקס חגיגי, ובאחד במאי 1936 החלו לאכלס את הבתים. הבתים היו בני שני חדרים, מטבח, מקלחת עם שירותים ומרפסת פתוחה. לחלק מהמשפחות לא היה כסף להשקיע בביוב והשתמשו בשרותים בחוץ. בחלק הצפוני של המושב היה קו חשמל ומי שהיתה לו אפשרות כספית התחבר לחשמל.
יצחק קנטור: "בבת אחת הבית הואר בכמה נורות ואת מנורות הנפט הטמינה אמא, מי יודע, אולי יהיה בהן צורך."

השנים הראשונות היו שנים קשות של התארגנות. חיו בצניעות רבה, עול המשק נפל בעיקר על הנשים. הגברים ברובם עבדו בחוץ. כל משפחה הקימה משק עזר קטן.
שרה בלילה-יצהר מספרת: "את החלב הביאו למחלבה בהתחלה בדליים אח"כ בכדים. מזגו את החלב לכד מדידה. את החלב שלחו לתנובה וחלק נמכר לקיבוצים השכנים: גבעת השומר, המנוף והעוגן. הלולים ברובם היו לולים נודדים שהיו מעבירים ממקום למקום, כשהתרנגולות גמרו את הירק והזבל עלה על גדותיו. את הביצים אספו מתאי ההטלה, הביאו לביציה ומשם לתנובה."

את המים קיבלו מחבית פח גדולה שהוצבה על עמודים, ממנה זרמו המים לבתי התושבים. הבאר הראשונה נחפרה בצורה ידנית ולכן לא היתה עמוקה. לאחר זמן קצר התייבשה והמתיישבים פנו למפעל המים של כפר סבא וקיבלו מהם מים. ב-1937 נבנתה הבריכה הגדולה על ידי מפעל המים בגובה 12מ' ובתקבולת של 1000מ"מ. מאז הפכה הבריכה לסמל המושב.

התרחבות המושב

המושב השקיע מאמצים להרחבתו. ב-1944 נרכשה קרקע שהספיקה לתוספת 6 משקים נוספים. הקמת המדינה ופתיחת שערי הארץ הביאה לעליה ההמונית ולהרחבת המושב. ב-1949 הגיעו 40 משפחות משארית הפלטה במזרח אירופה, חלקן עוקבו בדרך בקפריסין. הם שוכנו באהלים ו-6 משפחות עם תינוקות שנולדו בקפריסין שוכנו בבתי החברים.

חיה מרקוביץ: "3 חודשים גרנו באוהלים אחר כך כל משפחה קיבלה חצי צריף, השירותים היו בחוץ."
9 צריפים הוקמו ברחוב החרוב ו-11 צריפים בהמשך רח' הזית. ב-1950 נבנו הבתים ברח' הערבה. בין אנשי ההרחבה שהתקבלו כחברים במושב נערכה הגרלה של הבתים והצריפים.
 
כל חבר חדש קיבל מהסוכנות: קיצבה, כלים חקלאיים, פרה, עופות ופרד, חלקם בשותפות לשני משקים. להשלמת הנחלה קיבלו פרדס מהרכוש הנטוש שעובד במשותף. רוב הגברים עבדו מחוץ למושב והנשים במשק, לכן יום שבת היה מוקדש לעבודה במשק כפי שצייר בקריקטורה מיזי זילברמן.

ענפי המשק

חברי המושב החלו לפתח משק חקלאי וזאת בנוסף לעבודות החוץ מהן התפרנסו. המשק היה "משק מעורב" קצת מכל דבר: רפת, לול, גן ירק. הירקות גודלו לפי שטח הכיסוי של מי הממטרה 6X6 מ'. היה ממטרה של מלפפונים, ממטרת עגבניות וכד'. חמור או פרד שימש "רכב פרטי". כשאמצעי הייצור גדלו (מים וקרקע), החלו לגדל שטחים גדולים של ירקות ופלחה. גידלו תפו"א ובוטנים לסרוגין – מחזור זרעים. השיווק היה מאורגן באמצעות תנובה.

בשנות ה-50 החלו לטעת פרדסים ולכל נחלה היה פרדס. בסוף שנות ה-60 לאחר מלחמת ששת הימים, החלו בבניית חממות. במשקים רבים גידלו פרחים לייצוא: ציפורן, גיפסנית, ורדים, רוסקוס, אבונימוס ועוד. חברים פתחו ענפים נוספים כמו כבשים ועיזים, אווזים, מכוורת, יונים ועוד.

כיום נוף הפרדסים הצטמצם ובמקומו ניטעו זיתים וחורשת אקליפטוס. מספר הלולים קטן ונותרו בודדים. את המושב מקיפים שדות תות, חציר, זית, אבוקדו ופרחי קטיף.

תרבות ונוער

ה"ערבות ההדדית" היתה לא רק בתחום המשק. תחושת השותפות והאחריות ההדדית היתה גם בנושאים החברתיים. ועדות הנוער והתרבות דאגו לאורך השנים להפעיל את הנוער, לציין ימי זכרון, אירועים וחגים. הנוער והילדים היו מרכיב מרכזי בחיים החברתיים והשפיעו על אופיים.

עם הקמת שיכוני הבנים נבנו בית תרבות ובית נוער חדשים השוקקים בפעילות.