אהובתי, הקשיבי אל העפרוני,
מאיר היום, אנחנו גן חיים !

אשר וינטל הגיעו לארץ ממשפחות ציוניות בפולין. הם נישאו בורשה ועלו ארצה בשנת 1930. בשלב מסויים הם חיו ברמת הכובש וב-1935 הצטרפו למייסדי גן חיים. אשר עבד במחסן התערובת שנקרא אז "היצרניה" והיה גם נוטר (הנוטרים היו שוטרים יהודים בתקופת המנדט הבריטי, שפעלו ככוח עזר למשטרה הבריטית להגנה על היישוב היהודי, מפעלים ודרכים, תוך שילוב פעילות חוקית וסודית עם ארגון ההגנה; הם לבשו מדים, נשאו נשק והיוו זרוע גלויה להגנת היישוב).
 ינטל הייתה אישה עם עקרונות וכולם אהבו והעריצו אותה. היה להם חמור ועגלה והיא הייתה מטיילת איתו במושב. ינטל אהבה תרבות ואומנות ולכן בילתה הרבה זמן באוהל התרבות של קיבוץ העוגן השכן.

לצערם אשר וינטל היו חשוכי ילדים, דבר שהעיב על שמחת חייהם. למרות זאת הם אהבו את כל ילדי המושב. אשר היה החבר של הילדים. היה לוקח אותם "שק קמח" על הגב ברחבי המחסן, וינטל הייתה מחלקת להם שוקולדים. הילדים אהבו לבוא אליהם ולשחק איתם. ינטל עבדה במשק באריזה, למדה ולימדה עזרה ראשונה.

בשנת 1947 נסעה לבית החולים הדסה בירושלים כדי לעבור ניתוח גניקולוגי ממנו נפטרה. היא נקברה בירושלים מפני שאחיותיה גרו שם. אשר חי בגפו עוד זמן קצר במושב והשכיר את ביתו למשפחת קריסקה. לזכרה של ינטל נטע אשר חורשת אורנים ליד בית העם.

בשנת 1949 נמכר המשק למשפחת קולטון. כיום גרים במשק ציפי יפעת ובן זוגה דודיק, בתה אסנת ויואב ענתבי וילדיהם, בנה אבישי ויעל עם ילדיהם.