אהובתי, הקשיבי אל העפרוני,
מאיר היום, אנחנו גן חיים !

רבקה נולדה להוריה חנה לאה, ונפתלי איסטולר בעיירה פולוניה שבאוקריינה. היא הייתה הצעירה בילדים שבמשפחה. למדה בגימנסיה שבעיירה ולאחר שהתייתמה מהוריה עברה לגור בבית אחותה. שם שימשה בתפקיד של "עוזרת בית" ומטפלת בילדי המשפחה. בשנת 1925 עלתה לארץ לבדה ושהתה בירושלים אצל קרובי משפחה. משם עברה ללמוד ב"נחלת יצחק" אצל חנה מייזל שייסדה אח"כ את ביה"ס החקלאי בנהלל. סיימה את הלימודים עם תואר "מדריכה לבישול", אקונומית, מקצוע מבוקש באותם ימים במחנות העבודה ובקיבוצים. נדדה בכמה מקומות בארץ עד שהגיעה ל"פרדס גן חיים" שם פגשה את ירמיהו.

ירמיהו נולד לאסתר ושמואל דוד בעיירה 'אוזלן' שברוסיה הלבנה. שפת הדיבור בבית הייתה עברית, אותה למדו בעזרת מורים פרטיים. אביו, עסקן ציוני עלה לארץ עם תום מלה"ע הראשונה באונייה "רוסלן" והשאיר אחריו את בני משפחתו עד שהתאפשר לו להעלותם ארצה. בינתיים למד ירמיהו ב"חדר מתוקן", כשבין מוריו היו הצייר מרק שאגל והמלחין יואל אנגל. ירמיהו עלה ארצה בגיל בר מצוה, סיים לימודיו בבית הספר "נצח ישראל" בחיפה ועבר ללמוד בבית המדרש למורים בירושלים, שם לא מצא את מקומו ועבר ללמוד ב"בצלאל". בתקופה זו התפרנס ממתן שעורים פרטיים, מחלוקת עיתונים ועוד. באותו זמן גם קשר קשרים חברתיים עם חברי "הבחורות הסוציאליסטית" והצטרף לפעילות איטנסיבית בשורות "ההגנה". כשהוריו עברו להתגורר בכפר סבא, בא לעבוד ב"פרדס גן חיים" בעקבות אחיו צבי שכבר עבד שם. היה בין מייסדי "אגודת השומרים" וקיבל עליו את תפקיד השומר בפרדסי האזור. בשנת 1931 נשא את רבקה לאישה, זמן מה התגוררו בפרדסי גן חיים והיו בין הפועלים הוגי רעיון ההתיישבות במושב. שם נולדה ביתם היחידה -חנה.

עד שנבנו בתי המושב, עברה המשפחה לגור מעל הבאר שבפרדסי "חרות אמריקה" ליד צופית. המקום היה מבודד ורבקה למדה לרכוב על סוס ששימש לה אמצעי תחבורה במשך שנים, גם כשעברו כבר לגור במושב.

לאחר בניית הבתים במושב נכנסה המשפחה לביתה, אולם כשהתעורר צורך בחדר לגן הילדים במושב, הקצו חדר אחד בביתם למטרה זו. בינתיים נעשה ירמיהו פעיל יותר ויותר בענייני "ארגון ההגנה", עד שהתמנה למפקד מחוז הנגב כולו. אז עברה המשפחה להתגורר בגדרה בין בשים 1939-1941. כשחזרו למושב והימים ימי מלחמת העולם השנייה, המשיך ירמיהו בפעילותו ב"הגנה". הוא נעדר מהבית זמן רב. רבקה ניסתה כוחה בגידול דבורים, ענף חקלאי שחשבה שתוכל להתמודד אתו, אך לאחר זמן כשהמכוורת הפריעה לשכנים נאלצה לחסל אותה. בשנים 1945-1947 יצא ירמיהו בשליחות הסוכנות היהודית ואונר"א לארצות אירופה לטיפול ביהודים שורדי השואה. הכיסוי לשליחותו היה שעליו להכינם להיות חברי "ההגנה", ללמדם שימוש בנשק ואף לארגנם לעליה ב'.

בשובו ארצה שירת ירמיהו במטכ"ל באגף החימוש. פעל בהנחת היסודות למוזיאון צה"ל. לאחר מלחמת העצמאות חזר ל"אגודת השומרים" ואח"כ עבד בהסתדרות הפקידים ובמועצת פועלי כ"ס. כל אותן שנים לא זנח את כן הציור ואת הכתיבה. הוציא לאור את הספרים: "מסיפורי שומר עברי", "מרדכי יגאל שומר בישראל" וכן ערך את שני כרכי אגודת השומרים. הוציא חוברות לזכרם של חברי אגודת השומרים שנפלו. איחד את אמני המושבים והקים את אירגונם.

לאחר העליות הגדולות יצאה רבקה להדרכה בכפרי העולים החדשים שבסביבה ועזרה להם עד שעמדו על רגליהם. כשיצא ירמיהו לגימלאות הקדיש זמנו למשפחתו ותחביביו. עם הזמן נחלש ונפטר, רבקה נפטרה שלוש שנים אחריו, שניהם קבורים ב"שייך אבריק" בקברות השומרים.

חנה בתם נישאה לדודי קלינמן השכן. (הם שינו את שם משפחתם לאגמון). החתונה התקיימה בשטח שבין שני המשקים. לזוג נולדו שלושה ילדים: אייל ז"ל, יריב, ודפנה.
דודיק נפטר בשנת 2011, חנה נפטרה בשנת 2022.

דפנה ויהודה אשכנזי גרים בקומה השנייה בבית הסבא והסבתא רבינא. להם נולדו שלושה ילדים: שניר ז"ל- נפטר בגיל 7 מסרטן. ארנון וארבל. אייל ז"ל גר עם משפחתו בכפר סבא- נקבר במושב. יריב וסמדר גרים במושב הם ירשו את משק ההורים, להם שלושה ילדים: גל ודורון בן דוד, להם שני ילדים: מאיה ואיל- דור חמישי למייסדים. דור ונעמי אגמון. הגר ועידן אגמון הררי.