אהובתי, הקשיבי אל העפרוני,
מאיר היום, אנחנו גן חיים !

שאול נולד בעיר רדזין שבפולין. פסיה נולדה בעיר גורדונו שבפולין. על סיפון ספינת משא, שהפליגה מנמל טרייסט לארץ בקיץ 1922 היו, בין השאר, שתי ילדות תאומות בנות 14 בלבד. האחת שמה ליובה והשניה פסיה לבית ניימן. הן נשלחו ע"י הוריהן לא"י לאחותם הגדולה שעלתה קודם לכן, והתגוררה בחיפה. במהלך ההפלגה, הטיל חסותו עליהן נער מבוגר יותר כבן 19, שלימים התיישב בצופית ושמו ירקוני.
עם בואן לארץ, הצטרפו השתיים כמבשלות ומגישות אוכל במחנה אוהלים שהוקם לפועלי 'גדוד העבודה' שעבדו בסלילת כבישים בשכונה הידועה בשם בית הכרם בירושלים. זמן קצר אח"כ הצטרפה פסיה כחברה לקיבוץ איילת השחר, שם פגשה את מי שעתיד להיות בעלה, שאול קלינמן.

שאול, היה חניך השומר הצעיר בעיר מולדתו, רדזין בפולין. כמו יתר בני גילו, בצד לימודיו ב'חדר', התוודע אל האידאות הסוציאליסטיות שהילכו בקרב הצעירים באותם ימים. תוך כדי פעילותו בתנועה, התוודע לתנועת הצעירים שהחליטו לסרב לשרת בצבא הפולני, ובעזרת הוריו שהסכימו איתו נשלח לארץ ישראל עם הגלים האחרונים של העליה השלישית. בשנת 1925 הגיע ליפו, משם עבר לקיבוץ גבעת השלושה. זמן קצר אח"כ, ביחד עם גרעין של צעירים עבר לקיבוץ איילת השחר.

כמו שאר בני גילו שראו בעבודת האדמה התגשמות חלום כיבוש הארץ, שיקע עצמו בכל עבודה שהוטלה עליו בקיבוץ, כשהוא מתמקד ברפת ובפלחה. הקירבה לאגם החולה ויתושי האנופלס ששכנו בו, הדביקו אותו המחלת המלריה/הקדחת. מחלת הקדחת הייתה טראומתית עבורו. כתוצאה ממנה נשר שער ראשו ובלוריתו שעליה הייתה תפארתו נעלמה כלא הייתה. לאחר החלמתו, חזר לקיבוץ וזמן קצר אח"כ נישאו פסיה ושאול. נישאו לא בדיוק. עברו להתגורר בחדר משפחה (נוהג מקובל באותה עת) החודש יוני 1931 נולד בנם הבכור דודי. כשנתיים אח"כ עזבו את הקיבוץ וגרו תקופה קצרה בחדר שכור בכפר סבא. אח"כ בנו צריף בחצר בית אחותו במושב צופית, שאך עלה על הקרקע במסגרת 'התיישבות האלף'. שאול עבד בבניין ופסיה כאורזת פרי בבית האריזה בפרדסי קלמניה.

בסוף 1936 התפנתה יחידת קרקע מבין 25 המשפחות שעמדו לעלות להתיישבות בגן חיים, היא הוצעה לשאול ופסיה שקפצו על המציאה. איסוף הכספים למימון רכישת המשק ובנית הבית הם סיפור בפני עצמו. אבל המחסור בכסף לא עמד בפני רצונם העז לממש חלומם להיות עובדי אדמה. 15 שנים ראשונות היו קשות מאוד בהן שאול המשיך לעבוד בבניין ובמקביל פיתחו את המשק, כדי לשלם את ההלוואות. הם עבדו מאור ראשון עד ערב ולעיתים נמשכה העבודה גם בבית בשעות הערב, בעיקר אריזת הירקות לצורך משלוח לשוק. המושג שאיפיין יותר מכל את המשק המשפחתי היה "משק מעורב". באותה עת התרחבה גם המשפחה. בשנת 1941 נולדה איתקה, ובשנת 1945 נולד ניסי. במשק היו לול עופות לביצים ולול עופות לפיטום. היו אלה לולים נודדים שהיו מעבירים אותם ממקום למקום כל שנה שנתיים. ראשיתו של משק החלב היה בגידול עיזים. היו אלה עיזים ערביות שסיפקו את החלב ל"תעשיית" הגבינה והחמאה, מלאכות שנלמדו ואופן הכנתן עבר מפה לאוזן בין עקרות הבית. מאוחר יותר התפתחו הרפתות. בתחילה היו אלה פרות דמשקאיות. אח"כ הצטרפו הולנדיות. בשיאו הכיל משק ההורים 22 פרות חולבות, ועוד שש או שבע "מבכירות" (כינוי לפרות שטרם התעברו) ובין 5-10 עגלים לבשר. כוח העבודה במשק היו שלושה: פסיה בצד ניהול משק הבית, שאול- במשרה מלאה, והילד דודי, שבצד לימודיו נשאב לעבודת המשק. עם השנים, התמקדה הפעילות המשקית, בלול וברפת. שני הענפים האלו סבלו קשות לסרוגין: הלול ממחלת הניוקסל והרפת- ממחלת הפה והטלפיים. בראשית שנות ה- 50, ניטע פרדס ההדרים, שברבות השנים הפך לענף פרנסה עיקרי. לאט לאט, גוועה הרפת, בעיקר בגלל העבודה הפיזית הרבה והקשה הכרוכה באחזקתה.

עם המשברים התקופתיים שפקדו את ענפי המשק, יצא שאול לעבודת חוץ. במשך 4 שנים עבד כמזכיר לשכת העבודה בכפר סבא. במקביל שימש כחבר בועד המושב, ופעמיים נבחר ליו"ר הועד.
לימים, נתרופפה בריאותה של פסיה עד שהלכה לעולמה בשנת 1987. שאול המשיך לעבוד במשק גם כשגופו נחלש. את השקיית הפרדס שליד הבית והטיפול הלול העופות עשה בעצמו עד אחרית ימיו. הוא הלך לעולמו בשנת 1994.

בשנת 1975 חזרה איתקה ומשפחתה כבת ממשיכה למשק. איתקה נישאה לאלי פאר ז"ל (נפטר ממחלה ב-1992 בן 53). נולדו להם 3 ילדים: אסנת בועז וגל. גל נשוי להדס והם הבנים הממשיכים במשק, להם שלושה בנים: רועי, איתי ואיל – דור רביעי במשק. בועז נשוי לטל והם גרים בשיכון בנים במושב, להם ארבעה ילדים: מאיה, עומרי, גיא ואורי. אסנת הייתה נשואה לחן הרועה מהמושב להם שני ילדים: הילה ותומר.