אהובתי, הקשיבי אל העפרוני,
מאיר היום, אנחנו גן חיים !

שולמית לבית גרין, נולדה בארץ והייתה דור שלישי למקימי פתח תקוה. ילדותה עברה עליה ביפו ואח"כ בנווה צדק. למדה בביה"ס יחיאלי לבנות, בנווה צדק. למדה בעיקר זמרה אצל המורה חנינא קרצ'בסקי, שאהב את קולה. אביה היה עמיל מכס בנמל יפו, רכש חלקת קרקע מהדיונות שהיו ליד מקוה ישראל. חפר באר, בנה צריף והעביר לשם את משפחתו. אמה חששה לגור לבד בסמוך לכפר הערבי אבו כביר, ואביה נענה לה ובנה תשעה צריפים נוספים והציע אותם בחינם לאנשים שרצו לצאת מיפו. מאז ועד היום זוהי "שכונת גרין" (בחולון).

בשלהי מלחמת העולם הראשונה גורשה משפחתה, עם כל היהודים, ע"י התורכים הנסוגים לירושלים. אך שולמית בת ה- 12 ועמה אחות קטנה ממנה (אסתר הוכמן- הייתה חברת המושב) ואח צעיר- אליעזר, נפרדו במהומה הגדולה מעל משפחתם ונדדו צפונה במקום מזרחה. כך הגיעו לחורשה שליד בי"ס אוסישקין בכפר סבא. שולמית נאלצה לדאוג לשני אחיה ולהזין אותם בכל מה שמצאה, גם צפרדעים. עם כיבוש האנגלים את יפו שבה הביתה ונאלצה לצאת לעבוד. עבדה כמטפלת ואח"כ בביח"ר לשוקולד, אצל הטמפלרים בשרונה.

אריה נולד בוורשה בפולין, למד בחדר. ידע כמה שפות אך לא למד לימודים סדירים. כבר בהיותו נער היה בעל עמדות משלו. נתפס לחלום הסוציאליזם והאמין במהפכה הפרולטרית ובאחוות העמים. עם זאת האמין גם בציונות והיה חבר ב'פועלי ציון שמאל'. בשנת 1927 עלה ארצה לבדו, כשהוא קורע את קשריו עם בני ביתו וחבריו. את רוב הדרך עשה ברגליו, רק בתורכיה עלה על ספינה. בארץ הגיע ישר לרחובות, לקבוצת הדרום. ברחובות הכיר את שולמית, שהייתה מראשוני החניכים ב'נוער העובד' וטיפלה בו כשחלה בקדחת.

הוריה התנגדו לנישואיה עם "חלוץ". שגם היה נראה "ווזווז" מוחלט וגם קומוניסט. הקשר בינהם ניתק לכמה שנים. לאחר נישואיהם עברו לכפר סבא שם נולד בנם- נתן. בסוף 1929 עברו לפרדס גן חיים. לכל אורך הדרך רדפה אותו השתייכותו הפוליטית וחלק ממקומות הפרנסה נחסמו בפניו כי לא היה מוכן להתכחש לעצמו. שולמית עזרה בפרנסת המשפחה ובישלה לרווקים. (המשיכה בכך גם לאחר שעברו למושב) בפרדס גן חיים נולד בנם השני – דני. בשנת 1936 עברו למשקם במושב. קיבל את פניהם בית ללא מרצפות, ללא שירותים, ללא מים זורמים וללא חשמל. הם החלו לפתח משק עבדו בו קשה ונחלו לא מעט אכזבות. גידלו ירקות, תרנגולות (אחת התרנגולות חלתה בניוקסל וכל הלול התחסל), פרות- שנגנבו ע"י מסתננים.

בזמן המאורעות היה כצמן "גפיר". קיבל נעלים גבוהות, חותלות, רובה קנדי ענק (יחסית אליו שהיה נמוך ורזה) שותפו היה בן זאב, ויחד יצאו לנסות כוחם בירי על בקבוק שכנראה קיים עד היום… במושב נולדו להם שני בנים נוספים: עוזי ושלומיק. כצמן, היה פעיל במושב, היה חבר קבוע בועדת ביקורת, דבר שגרם למתח עם כל המבוקרים. היה אחראי על חלוקת מי ההשקיה (מה שחייב אותו לטפס כמעט כל יום אל גג הבריכה, לבדוק כמה מים יש בה.) היה שליח ציבור כל פעם שהיה צורך לדבר עם המוסדות. (הרצפלד, קוזלובסקי- ספיר). פעמים רבות היה שב נזוף ואחרי שבועות ספורים היה שב ועושה את העבודה השחורה. לשאלת בנו- "למה תמיד אתה?" ענה: "מישהו צריך לעשות את זה, לא?" בשנותיו האחרונות הפך לעובד ציבור. היה מזכיר ארצי של פועלי הבניין. אלו היו שנים מאושרות בעבורו עד שחלה ונפטר. כצמן ושולמית נחים בבית העלמין בצופית.

עוזי ומלכה הם הבנים הממשיכים במשק, להם שלוש בנות: הדס, מירב, ויהודית. עוזי פיתח משק לתפארת שהתבסס על גידול הודים וכן מפעל של חומרים כימיים בשרות החקלאות. מירב הבת הממשיכה נשואה לגיל רבינוביץ ולהם שני בנים- דור רביעי במשק.